אז התקבלתי לאומנות.. אני מקווה שיהייה מקום... ובעיניין הבנים: אני מרגישה שאני חוזרת אחורה.. כל מי שפעם אהבתי אני אוהבת שוב! אפילו ליפעמים בנים מהיסודי החרא.. וזה מאוד מתסכל.. אני לא מסוגלת להביט קדימה.. ואם אני מיתגברת על אחד אז אני לא מסוגלת ליהיות שניה אחת עם עצמי אז אני ישר קופצת לשני... ועדין לא הייתה לי את הנשיקה הראשונה שלי.. עדין.. בא לי פשוט לבוא למישו ולצרפת אותו וליגמור עם זה!!! בימקום ליהיות מדוכאת מקומדיות רומטיות וליתהות כמו איזה פאתטית איך זה בטח מרגיש.. אני חיייבת לילמוד להיסתכל קדימה איתם.. כי הם כל כך יפים ומושכים... אלוהים יש מישו שכל פעם שהוא מחייך אני רוצה פשוט ליקפוץ עליו ולחבק אותו... איך זה שמבחינה מינית הם הרבה יותר מפותחים מאיתנו אבל מבחינה ריגשית הם מפותחים בערך כמו בול עץ??!! הם לא מבינים רמזים או פוגעים בלי לשים לב.. אני שונאת אותם! אבל כל כך אוהבת אותם... וגם יש שניים שאני חיבבתי אבל עכשיו כבר לא, ואני כל הזמן חולמת עליהם.. וזה מוזר כי אני בדרך כלל לא זוכרת חלומות ודווקא את החלומות עליהם אני זוכרת... וגם לא חלמתי אף פעם על מי שאני עכשיו דלוקה עליו.. אני לפחות לא זוכרת את זה.. מה זה אומר אם חלמתי על מישו?? שאני אוהבת אותו? שהוא עדין בתוכי?
אשמח לקצת עצות ממבינים בנושא...
אה! ואם יש מישהי עם טעם טוב בספרים וסרטים שתמליץ לי על כמה.. אני משועממת תחת בחופש הזה..
;){kind=link}